הסיפור שלי

אני ליאת.

אני אמא ל-3 ילדים, 2 חתולים וכלב.

אוהבת יופי, לצחוק, ללמוד ולספר סיפורים ומאוד מאוד סקרנית.

אנשים והסיפורים שלהם מרתקים אותי.

הסיפורים שהם מספרים, ולא פחות מזה, הסיפורים שהם לא מספרים.

הסקרנות הזו הובילה אותי למקום שבו אני נמצאת היום.

כי לאחר שחקרתי את הסיפורים שלי, הגלויים והסמויים,

הבנתי כמה עוצמה יש בלהכיר את עצמנו ושזו גם עבודה שלא נגמרת.

אז ממישהי שלא ידעה להבחין בין הרצונות שלה לבין הרצונות של הסובבים אותה, 

ובכלל לא ידעה לענות על השאלה "מה את רוצה?"

למדתי, וכאמור עדיין לומדת, להתחבר למקומות הפנימיים בתוכי,

המקומות האוהבים והכואבים כאחד.

וגם מלווה אנשים שרוצים להתחבר למקום הזה בתוכם.

והסיפורים… הסיפורים הם כלי עבורי להמחיש.

הם הדרך שלי להפוך רעיונות ועקרונות תאורטיים, למשהו הרבה יותר ברור.

הם הדרך שלי להתמודד עם אחד הקשיים העיקריים שחוויתי בדרך – להבין איך קונספט 

ששמעתי או קראתי, בא לידי ביטוי "בחיים עצמם".

בא לכם לקרוא על הסיפור שממנו התהליך שלי התחיל?

מוזמנים להתחיל פה.

פוסטים אחרונים בבלוג

נקודת מפנה

נקודת מפנה בהמשך לפוסט "אז איפה היית כש…", ובעקבות המשפט הכה נדוש וכה מדויק – "לכי עם תחושת הבטן שלך",  אני לא חושבת שהייתי מגיעה למקום שבו אני נמצאת היום, לתהליך כה משמעותי, אם לא המשמעותי ביותר בחיי,  אם לא הייתי, לאורך כל הדרך, מקשיבה לאינטואיציה שלי ומתעלמת מהרציונל שצעק שוב ושוב "לאאאאא". יאללה בואו נספר

להמשך קריאה »

אז איפה היית כש…

אז איפה היית כש… יש את הרגעים האלו, שלנצח יישארו חקוקים בזיכרון שלנו. הרגעים, שבזמן שהם מתרחשים, אנחנו אפילו לא יודעים, אבל הם עתידים להיות רגעים שנזכור אותם לנצח. לפרטי פרטים לפעמים. מה עשינו, עם מי היינו, מה לבשנו, אפילו מה חשבנו. יש רגעים כאלה ברמה הקולקטיבית- רצח רבין, בת 15, בבית הוריי, בסלון, עם

להמשך קריאה »

מצב נדידה

מצב נדידה יש את הימים האלה, שבהם העיניים נפתחות לי הרבה לפני השעון, והראש לא מפסיק לעבוד. אלו אפילו לא מחשבות שעוברות לי בראש באותו רגע. אין שם משהו מוחשי שאפשר לקרוא לו בשם. זה יותר כמו רעש רקע, בליל של מילים, זמזום כזה שמסמן לי שאני בתקופה של search mode. מהימים האלה שאני מוצאת

להמשך קריאה »

נשארים בקשר?

מדי פעם, כשיעלה פוסט חדש, אשמח לספר לכם עליו

למידע נוסף אפשר לקרוא את מדיניות הפרטיות.