אני אפילו לא זוכרת מה היה הטריגר שהתחיל את כל הרומן שלי עם התחום הזה,
אני רק זוכרת שלפני כשנתיים נחשפתי אליו לראשונה, לנושא הזה שנקרא Human Design.
בזמנו זה קרה בעקבות פרק בנושא, שליאת (שפר בן יעקב) הקליטה לפודקאסט.
ריאיון עם מישהי מהתחום.
זה עורר את סקרנותי, כמובן שמיד נכנסתי לאתר רלוונטי ויצרתי לעצמי bodygraph עם הנתונים שלי.
יותר מזה – תוך כמה ימים כבר הייתה לי שיחת זום עם מישהי שהסבירה לי איזה טיפוס אני,
מה האסטרטגיה שלי, ושאני צריכה לישון לבד בחדר, גם אם אני בזוגיות.
מהר מאוד הרגיזו אותי הקביעות הנחרצות האלו, רק על סמך היום והשעה בהם נולדתי והחלטתי שמיציתי את העניין.
עזבתי את הנושא.

ואז לפני כמה שבועות זה חזר אליי למרחב.
אני לא זוכרת בדיוק איך.
אך חזרתי לחקור.

חיפשתי מידע אונליין, והתחושה הייתה שכל מי שמבין משהו, לא רוצה לנדב מידע.
המידע שכן מצאתי, היה מסובך עבורי.
הבנתי שיש פה תחום מורכב.
חיפשתי פשטות.
רציתי רגע להבין מי נגד מי.
חיפוש המילים human design, באפליקציית audible האהובה, הביא לפתחי את הספר בעל השם המפתה:
human design made simple.
בול מה שחיפשתי.
הסתובבתי בעולם עם אוזניות במשך יומיים רצופים, קיבלתי את המידע שרציתי, אך הרגשתי לא מסופקת.
החלטתי להרפות. הרגשתי שאני בהתנגדות, שוחה נגד הזרם. אז שחררתי. אני הרי כבר יודעת
שהמידע שאני צריכה לקבל, מגיע אליי.

לדעתי לא עבר שבוע, מהרגע שהחלטתי לשחרר ועד לאותה שיחה.
מישהי שביקשה להתייעץ.
היא שיתפה אותי בהתלבטות שלה, ובין לבין ציינה שרוצה להתפתח עוד בתחום שלמדה, בעיצוב האנושי.

איך אני אוהבת את הדרך שבה היקום פועל.
איזה סיפוק אדיר זה לחוות שוב ושוב את הסנכרונים שלו.
בסוף אותו היום, כבר היה לי שם ולינק להרשמה.
הגעתי לתחנה הבאה בטיול הנוכחי.

ושוב אני, עם אוזניות, מסתובבת בעולם, שותה בצימאון ובסקרנות אין קץ, ים של מידע.
ודברים מתחברים לי.
אסימונים נופלים לי.

אך במקביל גם עולה בי תחושה של צרימה.
אני מאזינה, שיעור אחרי שיעור, 
כותבת לעצמי נקודות חשובות.
מפיקה bodygraphs לכל מכריי, שיודעים את שעת לידתם.
מתבוננת.
לומדת.

זה מרתק!

ובו זמנית, צליל צרימה חלש ברקע.

המון נחרצות, החלטיות, מי שככה, הוא ככה, מי שלא, אז הוא ככה אחר.

זה מבאס אותי.

אני מחליטה לקחת את הידע שנחוץ לי ולשחרר את כל השאר.

זהו הגעתי לרוויה. הגוף דוחה את המידע, סוגר את שעריו לקליטת מידע נוסף. אני נותנת למערכת לעבד נתונים. 

לאחר כמה ימים של מיצוי ועיבוד, חשתי צורך לחזור לספר, זוכרים אותו?
human design made simple?

אז התחברתי שוב לאוזניות והפעם עף לי הסכך.
בהאזנה הנוספת, שמעתי פתאום עוד כל כך הרבה דברים שלא היו שם קודם.
הם היו כן, זה ברור, אך לא בשבילי.
והכל בגישה אישית ואנושית שאני כל כך מתחברת אליה, כזו שמצאתי אותה גם אצל ליאת (שפר בן יעקב).

ההאזנה החוזרת, החזירה לי את הוורוד ללחיים והשמחה לעיניים.
כשהתלמידה מוכנה, המורה מופיעה (שוב).

ואם זה לא מספיק, גיליתי שיש לה פודקאסט!
מצאתי עוד בית.
עוד מישהי שמדברת בשפה שאני מבינה, ומלמדת את הנושא שאני רוצה ללמוד.
איזה כיף!

אז מה עכשיו?
עכשיו הגעתי לרוויה רגעית. כזו שמובילה לעיבוד והשראה. כזו שמעלה בי עשרות רעיונות.
ועכשיו זה הזמן שלי ליצור.

ואולי זו בעצם הסיבה שאני אוהבת כל כך את המחזוריות הזו.

כי היום אני כבר פחות מנסה לעצור את הנדידה.
אני לומדת לזהות אותה.
פחות להיבהל מחוסר השקט, ויותר לסמוך עליו.

לדעת שלא כל שאלה צריכה תשובה מיד.
שלא כל מידע צריך להישאר.

ושגם אם כרגע אני רק מסתובבת בעולם עם קפה, חתולים ואוזניות – משהו בתוכי כבר מחבר את הנקודות.

מעניין אותי לדעת, אתם מזהים כאלו תקופות גם אצלכם? ספרו לי על החוויה שלכם…