נקודת מפנה
נקודת מפנה בהמשך לפוסט "אז איפה היית כש…", ובעקבות המשפט הכה נדוש וכה מדויק – "לכי עם תחושת הבטן שלך", אני לא חושבת שהייתי מגיעה למקום שבו אני נמצאת היום, לתהליך כה משמעותי, אם
אז איפה היית כש…
אז איפה היית כש… יש את הרגעים האלו, שלנצח יישארו חקוקים בזיכרון שלנו. הרגעים, שבזמן שהם מתרחשים, אנחנו אפילו לא יודעים, אבל הם עתידים להיות רגעים שנזכור אותם לנצח. לפרטי פרטים לפעמים. מה
מצב נדידה
מצב נדידה יש את הימים האלה, שבהם העיניים נפתחות לי הרבה לפני השעון, והראש לא מפסיק לעבוד. אלו אפילו לא מחשבות שעוברות לי בראש באותו רגע. אין שם משהו מוחשי שאפשר לקרוא לו
הכל ממש ממש בסדר
הכל ממש ממש בסדר שעת בוקר, מקס ואני צועדים בשכונה.השמש מאירה, הציפורים מצייצות, הכול בסדר.ממש ממש בסדר.אני מתיישבת על הספסל מחוץ למכולת השכונתית, תוקעת את האוזנייה בתוך האוזן ומציתה סיגריה.הכול ממש ממש בסדר.אני
סוכריה של פוסט
סוכריה של פוסט כאשר יצאתי לעצמאות, בשנת 2015, הדבר הראשון שעשיתי היה לפתוח בלוג.קראתי לבלוג "לעצב חיים".הפוסט הזה נכתב באותה התקופה, אך אני אוהבת ומתחברת אליו גם היום,ולכן בחרתי להעביר אותו גם לבלוג
המדריך למתחילה המתחילה
מי שקראה את הפוסט השני שלי יודעת שלפני שנתיים וקצת עזבתי את מקום העבודה שלי, צעד נוסף בדרך להגשמת הדרך המקצועית שלי.מה שלא ידעתי לפני שנתיים וקצת, הוא כמה קשה ומתעתעת הדרך הזו תהיה עבורי.ברגע
